<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן י"ח</h1>
<h2>דף מב.</h2>
כלל לכל הנקובים כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כלו טרפה. בין שנטל ביד בין שנטל בחולי בין שנברא חסר ממנו וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר שכל היתר כנטול דמי. כיצד ניטל אחד מן המעים או נטלה המרה וכיוצא בה טרפה בין בבהמה בין בעוף.
<h2>דף מו:</h2>
כתב הרשב"א ז"ל ריאה שהאדימה בין כולה בין מקצתה כשרה אדמימות שאמרו אפילו חזק שבאדומים שאין אדמימות זה אלא שלא נבלע בה דמה. ויש מי שאוסר בשהאדימה הרבה ואינו נראה כן ע"כ. והר' יונה ז"ל כתב היכא דחזינן שהורק בה הדם בשעת שחיטה והאדימה חוששין לה וצריכה נפיחה לפר"ח ולדעת ר"ש והריא"ף ז"ל אי לא ידעינן מהיכן נתפשט הדם בריאה נופחין אותה ואם לא נתלבנה טרפה דמחמת מכה אתא לה.
ריאה דקיימא גלדי גלדי יש מפרשים כעין מצורע. אוכמי אוכמי כעין כוחלא חזוותא חזוותא מגנוני דמתכשרא בהו ריאה כגון ירוקה ככרתי כשרה.
<h2>דף מז.</h2>
היתה בועה בשיפולי ריאה טרפה וכן כתב בה"ג והרשב"א ז"ל כתב וראוי לחוש לדבריו. וכתב הר"י מקורביל ז"ל ושיפולי ריאה כל חודי מחתוכי האונות והאומות בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין נקרא שיפולי ריאה. ואם נשאר מעט משיפולי אפילו כחוט השערה כשרה והטעם לאיסור זה מפני שהיא נראית כשתים מפני שהיא בשיפולי. וכתב בעל המאורות ז"ל אנו לא נהגנו איסור בזה לעולם. מעשה אירע במונשפליד שנמצאת בועה קטנה בקנה הלב והתירוה מטעם דאין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ולא אשכחן בועה וסרכא אלא בריאה וה"ה אם יוצאה סרכא מקנה הלב כשרה.
<h2>דף מז:</h2>
יש (מקומות) [מראות] בריאה שאם נשתנית [מראה] האבר [לאותו המראה הרע] הרי הוא כמת והרי הוא כנקוב. וחמש מראות הן בריאה שאם נשתנית באחד מהן אפילו כל שהוא טרפה וכן דעת הרשב"א והראב"ד ז"ל כתב שאינה אסורה עד שתהיה כולה ממראות הפוסלות אותה. ואלו הן שחורה כדיו או ירוקה ככישות פי' הבעל הערוך (ערך כשות) בשם רבינו האיי ז"ל שהוא צמח שגדל בראש הקוצים שצבעו כצבע הזהב. והר"ש ז"ל פי' מלו"ן בלע"ז. או כעין חלמון ביצה או כעין מוריקה והוא הצמח שצובעין בו הבגדים שהוא אדום מעט ונוטה לירוק. והנמצא כעין חריות של דקל אוסרין אותה מספק אחר שהוא קרוב למראה האיסור. והכלל כל מראה קרו"ג טרפה. וארבע מראות מותרות בה. שחורה ככחול או ירוקה [כחציר] או אדומה כדם או כמראה הכבד בכל אלו המראות כשרה ואם היתה כולה טלאים טלאים כמראות אלו כשרה. כבדא כשרה כבשרא טרפה פר"ש ז"ל כעין כבדא והר"ז פי' בממשות. ואין אוסרין אותה במראה האיסור עד שנופחין אותה ואם תחתיה תעמוד הבהרת אסורה ואם נהפכה למראה המותר כשרה והטעם כי הריאה כשהיא בחיים נפוחה וכן הורו הגאונים ז"ל.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצאת בריאה כגון שהרגיש בה במשוש היד שהמחט בתוכה אך עדיין הריאה שלימה לפנינו ולא נראה בה נקב שלא יצאה המחט לחוץ נופחין אותה ואם לא יצאה הרוח בידוע שלא נקבה ודרך הסמפונות נכנסה וכשרה. ואם נחתכה הריאה קודם נפיחה אסורה שהדבר קרוב שנקבה. ומעשה בא בהר במחט שנמצאת בריאה בתוך הבשר לאחר חתוכה ואסרו את הבהמה. ומה שנמכר וקבל המעות נמנו וגמרו שלא יחזיר מפני שהאיסור אינו ודאי אלא מפני הספק אסרו הבהמה שאיפשר לבדקה בנפיחה ולענין ממון המוציא מחבירו עליו הראיה ומקצת מן הלוקחין משכנו המוכר וגערו בהן חכמי ההר כך מצאתי. ואם הריאה שלימה אפילו נתאכל כל הבשר סביב המחט אין בכך כלום דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון (חולין מ"ח ע"ב) ובהא ליכא לאפלוגי בין קופא לבר או קופא לגאו. ואם נמצאת בסמפון הגדול של ריאה כשרה דדרך קנה נכנסה ודרך הסמפון באה ודוקא נמי כי אתיא ריאה שלימה קמן והרז"ל כתב דאפילו בריאה מחט שנמצא בה אי קופא לבר טרפה אפילו היא שלמה.
<h2>דף מט.</h2>
וריאה שנתמסמסה והיא נופלת חתיכות חתיכות כשתולין אותה טרפה. ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמשת בו [מותרת ותולין בידו ואומרין מיד הטבח נקבה אחר השחיטה. נמצא הנקב במקום אחר] ולא נודע אם קודם שחיטה אם אחר שחיטה נוקבין שם נקב אחד ומדמין אותו כדרך שעושין בבני מעים. ומדמין מריאה של בהמה דקה לבהמה דקה ומגסה לגסה אבל אין מדמין בבועות. וכתב הר' דוד בר לוי ז"ל לא מצאנו כתוב כי הסכימו כל הגאונים ז"ל דאנן השתא לא בקיאינן בהנך הקפות ואין מקיפין כלל לא בריאה ולא בבני מעים ולא בקנה וכן נמי דעת הר"ף ז"ל וביאר עוד דאפילו בנפולה או בשבורה לא סמכינן אנפשין לפי שאין אנו בקיאין בבדיקות אבל רש"י ז"ל אומר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל טוב הוא להביא עמו הטבחים וכל הבקיאים בדבר כי היכי שידונו כשורה וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל בכל הבדיקות אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ וכן נמי אשכחן דעבד רב אשי כי הוה אתי טרפתא לקמיה מכניף ומייתי כל טבחי דמתא מחסיא כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא פי' חתיכה קטנה מהקורה במסכת הוריות (נ' ע"ב). נמצא נקב באחת מן האבעבועות טרפה.
תולעת שהיתה בריאה שנקבה אותה ויצאה כשרה שחזקתה אחר שחיטה נקבה ויצאה פי' לפי שכשהרגישה שהחום הטבעי אפס במות הבהמה דחקה לצאת לבקש חמימות ונקבה ואי אפשר לומר שבעוד הבהמה בחייה יצאת לפי שאי אפשר לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק.
<h2>דף נג:</h2>
וריאה שנתמסמסה והיא נופלת חתיכות חתיכות כשתולין אותה טרפה. ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמשת בו [מותרת ותולין בידו ואומרין מיד הטבח נקבה אחר השחיטה. נמצא הנקב במקום אחר] ולא נודע אם קודם שחיטה אם אחר שחיטה נוקבין שם נקב אחד ומדמין אותו כדרך שעושין בבני מעים. ומדמין מריאה של בהמה דקה לבהמה דקה ומגסה לגסה אבל אין מדמין בבועות. וכתב הר' דוד בר לוי ז"ל לא מצאנו כתוב כי הסכימו כל הגאונים ז"ל דאנן השתא לא בקיאינן בהנך הקפות ואין מקיפין כלל לא בריאה ולא בבני מעים ולא בקנה וכן נמי דעת הר"ף ז"ל וביאר עוד דאפילו בנפולה או בשבורה לא סמכינן אנפשין לפי שאין אנו בקיאין בבדיקות אבל רש"י ז"ל אומר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל טוב הוא להביא עמו הטבחים וכל הבקיאים בדבר כי היכי שידונו כשורה וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל בכל הבדיקות אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ וכן נמי אשכחן דעבד רב אשי כי הוה אתי טרפתא לקמיה מכניף ומייתי כל טבחי דמתא מחסיא כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא פי' חתיכה קטנה מהקורה במסכת הוריות (נ' ע"ב). נמצא נקב באחת מן האבעבועות טרפה.
<h2>דף נח:</h2>
כלל לכל הנקובים כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כלו טרפה. בין שנטל ביד בין שנטל בחולי בין שנברא חסר ממנו וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר שכל היתר כנטול דמי. כיצד ניטל אחד מן המעים או נטלה המרה וכיוצא בה טרפה בין בבהמה בין בעוף.
